מדברי הרמב"ם (בפ"א מהלכות תרמות ה"ה) מבואר שמקום

ודאי שיש דמיון גדול באופן כללי אצל עדות

איסור ממשי ודאי שאין. רק יש חוששים. ועיקר

בספר בית חדש (סימן תר"ס) כתב שיש נוהגים

מלבד ספר נהר מצרים, יש גם ספר מנהגי

איני מכיר מנהג זה כלל. ומן הסתם זו

כן כתוב בספר נהר מצרים. ובספר ארי עלה

א –ב) בספר נהר מצרים (דף מ"ח סוף

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

רש”י על הפרשה | הפשט של רש”י בעשרת

*הלכה יומית מפי מרן רבנו ראש הישיבה שליט”א

*הלכה יומית מפי מרן ראש הישיבה שליט”א –

“ויהי בשלח פרעה את העם”. המדרש אומר: מי

ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור

וישמע יתרו כהן מדין וגו’ (יח. א)   

בפרשה שלנו יש תופעה יחידה שאין כמוה בכל

פרעה מתעלל בעם ישראל כבר תקופה ארוכה, ובני ישראל בולעים את הגלולה המרה. פלא הוא, כיצד אינם מתעוררים להתקומם כנגד התעמרות פרעה? וכשכבר בא משה ומבקש לגאלם מן השעבוד, מדוע לא יכלו להאזין אליו?

בלית ברירה, הסכים השליח לתנאי, וחזר לוילנא עם האתרוג המהודר. בבואו, קידמו אותו ראשי הקהילה בצהלה על שהצליח לעמוד בשליחותו, אבל לבו ידע מרת נפשו. הוא ידע שהגר"א יהיה מוכרח לדעת על ההסכם שעשה עם בעל הפונדק בטרם יברך על האתרוג,

כאשר יגיע המשיח, ויחפצו לבנות את בית המקדש, יחפשו מיד את התלמידי חכמים הגדולים ביותר הבקיאים בסדר קדשים, וישאלו מהם כיצד לעשות כל דבר. תארו לעצמכם שיביאו לשם כך בחור מישיבה קטנה שהכל יתבצע על פיו…

אדם צריך לדעת שהכל מאתו יתברך לטוב ולמוטב|

והנה בית הכנסת "משהד" מלא וגדוש, בן-פורת-יוסף, במאות אנשים השותים בצמא את דברי פי קדשו של רבנו, מכל העדות ומכל החוגים: ספרדים תימנים ואשכנזים, כיפות סרוגות ושחורות, רבנים ודיינים וסתם עמך בית ישראל, והפה קולח כמעין המתגבר: חידושי הלכות, קושיות ותירוצים וסברות לאמיתה של תורה, מקורות בשפע לכל סברא ולכל קושיא, עם "הברקות" ובדיחות באמצע לעורר נרדמים (וסימניך "דברי חכמים בנחת נשמעים", ראשי תיבות בדחן) ומסקנא ברורה והחלטית כמעט מכל דין והלכה. בסביבות השעה 11 בערך עבר רבנו מהלכה לאגדה. אז יצאו רוב אברכי האשכנזים (הם באו רק בשביל הלכה) ואנו נשארנו עד 12:30 בערך. חזרתי הביתה אחר חצות, שאלה רעייתי שתחיה: איפה היית עד עכשיו? אמרתי לה: "חבל שהרב לא דרש את הדרשה שלו בבית הקברות, כי אז היינו עדים לתחיית המתים!"…

קושיא יפה. ונראה לי לתרץ דהלא כבר לפני